פסק-דין בתיק דמ"ש 15554-05-10

התובע הועסק בנתבעת כעובד ניקיון משך כ-22 חודשים. התביעה הינה לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה.

רקע עובדתי

1.           התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.10.06 כעובד ניקיון בתחנת הרכבת בקריית מוצקין. שכרו של התובע היה על בסיס שעתי, לפי שכר מינימום ועבודתו של התובע בוצעה בהיקף של 6 שעות עבודה ביום, חמישה ימים בשבוע.

2.           הנתבעת הינה חברה אשר בין היתר עוסקת במתן שירותי ניקיון. אין חולק כי על עבודתו של התובע חל צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה מיום 19.9.1979 (להלן - צו ההרחבה הענפי).

3.           התובע התפטר מעבודתו בחודש 7/2008, לטענתו מחמת הפחתה משמעותית בהיקף עבודתו, כנגד רצונו.

4.           התביעה שבפנינו עוסקת בזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו של התובע, כמו גם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, לנוכח נסיבות התפטרותו.

5.           מטעם התביעה העיד התובע ומטעם ההגנה, גב' דבורה גוזלן, אשר היתה מפקחת על עבודות הניקיון ברכבת באזור צפון בתקופת עבודתו של התובע.

פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה

6.           אין חולק שמכוח צו ההרחבה הענפי, היה התובע זכאי להפרשות לפנסיה מקיפה מהלך תקופת עבודתו בנתבעת ואף על פי כן הנתבעת לא פתחה עבורו קרן פנסיה ולא הפרישה עבור דמי גמולים, לפני חודש 2/08 ( נת/1, סע' 12).

7.           מכיוון שאין חולק כי בעת הזו, ולאחר שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים, לא ניתן עוד להפריש עבור התובע את דמי הגמולים החסרים, טען התובע כי לזכאותו לפיצוי בשיעור 6% מסך שכרו בכל תקופת העבודה (63,094 ש"ח), בהפחתת 152 ש"ח שהופרשו בפועל ובסה"כ, 3,633 ש"ח. הנתבעת טענה כי סך שכרו של התובע היה 62,638 ש"ח וכי הופרשו לו דמי גמולים בסך 178 ש"ח ולכן הינו זכאי לפיצוי בסך 3,580 ש"ח.

8.           מתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע, עולה כי סך שכרו בתקופת העבודה עומד על 63,078 ש"ח ובמכפלת 6% היה הוא זכאי להפרשת דמי גמולים בסך 3,785 ש"ח, מהם הופרשו לו, כטענתו, 152 ש"ח בלבד, בין החודשים 2/08 ועד 7/08.

9.           אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בגובה דמי הגמולים שהנתבעת חדלה מלהפריש עבורו, בסך 3,633 ש"ח .

השבת סכומים שנוכו משכר התובע

10.       התובע טוען - וכך מלמדים אף תלושי שכרו - כי במהלך תקופת עבודתו נוכו משכרו סכומים שונים בגין "מס ארגון", "סל ביטוח" ו"השתתפות בשי". התובע הבהיר בתצהירו כי לא נתן הסכמתו לניכויים אלו ומכיוון ואינו קורא עברית, אף לא ידע שסכומים אלו מנוכים משכרו.

11.       לטענת הנתבעת, מדובר בניכויים מותרים: מס ארגון הינו ניכוי המעוגן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר); סל ביטוח הינו ביטוח חיים שנערך לטובתו "בהסכמתו ובידיעתו"; השתתפות בשי הינה הפרשה לטובת שי לחג ששולם בפועל לתובע.

12.       באשר לשניים האחרונים, ניכר שאף הנתבעת מודעת לכך שמדובר בניכויים אסורים. הם אינם מעוגנים בחוק הגנת השכר והיא ממילא לא הפנתה לאחת החלופות הקבועות בסע' 25 לחוק, המקנה לה את הזכות הנטענת לנכותם. ממילא, שאף הטענה לקיומו של ביטוח חיים לתובע נטענה בעלמא ולא הוצגה כל תכנית ביטוח שלכאורה נערכה לתובע. לפיכך, מדובר בסכומים שנוכו משכר העובד בניגוד לחוק הגנת השכר ועל הנתבעת להשיבם לתובע.

13.       באשר ל"מס ארגון", טענה הנתבעת שכפועל מחתימתה על הסכם קיבוצי, אליו לא הפנתה, היה עליה להעביר דמי ארגון להסתדרות העובדים הכללית החדשה וכי אכן הסכומים הועברו ליעדם ( נת/1, סע' 13). סע' 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר מאפשר למעביד לנכות מעובדיו דמי טיפול ארגוני מקצועי לטובת העברתם לארגון העובדים היציג. תקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי ארגוני), התשמ"ח-1988, קובעות את מקסימום הניכוי משכר העובד בגין דמי טיפול מקצועי ארגוני. אף שהנתבעת לא הפנתה להסכם קיבוצי עליו היא חתומה, אין חולק כי על הצדדים חלק צו ההרחבה הענפי.

14.       התובע לא טען כי הניכויים משכרו עולים על המותר על פי חוק או כי לא הועברו בפועל אל ארגון העובדים, כך שלא הוכח שאכן מדובר בניכוי אסור משכרו.

15.       לעומת זאת, הניכויים שביצעה הנתבעת לטובת "סל ביטוח" ו"שי לחג", אינם, כאמור, מותרים על פי החוק והנתבעת לא הצביעה על ביצוע הניכויים בתום לב ומתוך טעות כנה. אף על פי כן, הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה ועל כן תשיב הנתבעת לתובע את סכום הניכויים, 668 ש"ח , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד.